החלטה בתיק ב"ש 2194/07

1.       בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ' 6048/07 בבית משפט זה.

2.       בכתב האישום שהוגש נגד המשיב, מואשם המשיב בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

          נטען בכתב האישום, כי בתאריך 31.3.2007, סמוך לשעה 01:30 בלילה, ליד מועדון הנושא את השם "ריו" בכרמיאל, התפתחה קטטה בין המשיב ושני אחרים (להלן - המתלוננים). במהלך הקטטה, כך נטען, דקר המשיב את אחד המתלוננים, ויאצ'יסלב דומצ'ב, בבטנו, ואת המתלונן השני, פבל דומצ'ב (אחיו של ויאצ'יסלב), דקר המשיב בירך רגלו הימנית ובאמת ידו השמאלית.

          נטען, כי המשיב דקר את המתלוננים בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום, ובעקבות המעשה, אושפז ויאצ'יסלב ונותח בבטנו.

3.       ראיות לכאורה:

(א)     בחנתי את תיק החקירה, והנני סבור כי קיימות ראיות לכאורה, מהן ניתן להסיק כי המשיב היה האדם אשר דקר את המתלוננים. בעניין זה הנני מפנה להודעות הבאות, המצויות בתיק החקירה:

(1)      הודעת המתלונן ויאצ'יסלב, מתאריך 1.4.2007.

(2)      הודעת המתלונן פאבל, מתאריך 31.3.2007, והעימות שנערך בינו ובין המשיב בתאריך 5.4.2007.

(3)      הודעת איילה צ'רניבסקי, מתאריך 1.4.2007.

(4)      הודעת ויקטוריה דומצ'ב, מתאריך 1.4.2007.

(5)      הודעת רומן קושניר, מיום 31.3.2007.

(6)      הודעת אלכס צ'רניבסקי, מתאריך 1.4.2007, והעימות שנערך בינו ובין המשיב בתאריך 5.4.2007.

          עדים אלה לא ידעו לנקוב בשמו של המשיב, אך ידעו לזהות כי מדובר ממוצא ערבי, שהגיע למקום במכונית מסוג וואן GMC אדומה, וחסם את דרכה של מכונית המתלוננים, ונהגה יצא ממנה ודקר את המתלוננים. אציין, כי אף המשיב (בהודעתו מיום 2.4.2007, גיליון מס' 3), לא פסל את האפשרות שיתכן וחסם את דרכה של מכונית המתלוננים.

(ב)      מהודעה שמסר ג'יהאד כריים, המשמש כמאבטח במועדון,  עולה, כי המשיב היה זה שחיפש ליצור את העימות עם המתלוננים. עד זה מסר בהודעתו, כי ראה שהרכב האדום נסע לכיוון הרכב של המתלוננים, ונהג הרכב האדום יוצא מרכבו והולך לעבר המזדה בה ישבו המתלוננים. נהג הרכב האדום החל להכות את נהג מכונית המזדה, ואז המתלוננים יצאו ממכוניתם והחלה קטטה, במהלכה אחד מהמתקוטטים נפל ארצה.

(ג)      חבריו של המשיב, מוחמד עומר וג'מאל דבאח, אשר ישבו במכוניתו, מתארים בהודעותיהם כיצד המשיב ירד מהמכונית, ודבריהם סותרים את דברי המשיב, כאילו ישב במכוניתו והותקף על ידי המתלוננים. אף אוקסנה פרד, שישבה במכוניתו של המשיב, מסרה בהודעתה כי המשיב יצא ממכוניתו, אם כי, לגרסתה, המתלוננים היו שיכורים, ואחד מהם החזיק סכין בידו. אציין, כי אף בסיכום המחלה שנערך בבית החולים בנהריה, לשם הובהל המתלונן ויאצ'יסלב, נרשם, כי "הריח מאלכוהול".

          ההודעות לפיהן נהג המכונית האדומה יצא ממכוניתו ותקף את המתלוננים, בצירוף הודעות חבריו של המשיב, לפיהן, המשיב היה זה שירד מהמכונית, די בהן והותר לזהות את המשיב כמי שירד מהמכונית ופתח בקטטה עם המתלוננים.

(ד)      בחלק מההודעות מתואר המשיב כמי שאחז בידו סכין או חפץ חד אחר, ונזכור, שאין להניח שהמתלוננים דקרו את עצמם.

(ה)     לא נעלמה מעיני טענת המשיב, כי פעל מתוך הגנה עצמית. אכן, מהודעתו של ג'מאל דבאח עולה, כאילו המשיב הותקף בעת שישב במכוניתו, ואולם, לעומת הודעה זאת מצויה הודעתו של ג'יהאד כריים, שאינו נמנה על אחד מהמחנות הניצים, שכן היה האבטח הניצב בפתח המועדון, וראה את ההתרחשות מרחוק, ומעדותו עולה, כי היה זה המשיב אשר התקרב לעברם של המתלוננים ולא להיפך. מי שמתקרב לעבר אדם המנסה לתקוף אותו במקום להתרחק ממנו, לא יוכל לטעון להגנה עצמית.

(ו)      השוטר אמאר זנגריה הגיע למקום לאחר שהקטטה כבר החלה, ואולם, בהודעתו מספר הוא, כיצד המשיב ניסה להימלט מהמקום. הניסיון להימלט מהמקום לאחר שהמשטרה כבר הגיעה, וביקשה מהנוכחים להזדהות, אינו מדבר בזכות מי שטוען כי הותקף על ידי אחרים ופעל להגנתו העצמית. ניסיון הבריחה מדבר דווקא לחובתו של המשיב. השוטר זנגריה, ומתנדב שהיה עמו, זיהו את המשיב כמי שנהג במכונית האדומה, והשוטר זנגריה אף מסר בהודעתו, כי הוא נהג במכונית בצורה מסוכנת.